הגיל כמגבלה מחשבתית 

הגיל כמגבלה מחשבתית

יש לי שאלה. בואו נגיד שמחר מישהו בא אליכם ואומר לכם דבר כזה: תשמעו, אנחנו מצטערים, הייתה טעות ברישום כשנולדתם: הוספנו לכם בטעות 4 שנים, אתם בעצם צעירים היום ב-4 שנים מהגיל הנוכחי שלכם. מה הייתם עושים?

תביטו פנימה ותשאלו את עצמכם בכנות, האם הייתם פועלים אחרת? האם הייתם משנים את אורח חייכם? מפסיקים לעבוד במה שאתם עובדים? מפסיקים את הלימודים? מנסים לעשות משהו שתמיד רציתם? ואיך הייתם מרגישים? פחות לחוצים? יותר רגועים? יותר בטוחים? האם הייתם מסתכנים יותר? מנסים דברים חדשים שכביכול אתם פוחדים לנסות עכשיו מכיוון שאתם לא רוצים למצוא את עצמם בגיל 30 "בלי כלום" ולהיחשב בעיני החברה ככישלון ?

הרי בחברה שלנו, שיצרנו לעצמנו, חברה שבה כולם חייבים להיות הישגיים ותחרותיים, יש איזה "מדד הספק" לא רשמי, מה צריך להספיק לפי החברה. עד גיל X צריך להשיג תואר, עד גיל Y צריך להתחתן, עד גיל Z צריך ילדים. לצערי, הרבה אנשים פועלים לפי מדד ההספק הזה, לא עוצרים לחשוב לרגע " האם זה נכון בשבילי ?" , "האם זה מה שאני רוצה - ". אין להם זמן לחשוב על הדברים האלה, כי כל הזמן משווים את עצמם לאנשים אחרים בגילם ואיפה הם נמצאים על מדד ההספק. כתוצאה ישירה מכך הם מפספסים המון דברים שהיו עושים אלמלא "הגיל" ומתעוררים מאוחר יותר (לפעמים מאוחר מידי) ואז קולטים שהמסלול שהם בחרו בכלל לא תואם את האישיות והיכולות שלהם וזה רק מתסכל אותם וגורם להם לדיכאון, אכזבה ופספוס.

בואו ניקח לדוגמא בחור בן 25 שלומד לתואר ותמיד רצה להשקיע זמן בדבר מסוים (טיול בעולם, לנגן בלהקה, לעבוד בחו"ל, לאלף אריות וכו') אבל כנראה שלא יוכל כי הוא הרי צריך להספיק לסיים את התואר ולהתקבל למקום עבודה מכובד. אם אני מציג לו את השאלה שפתחתי איתה ואומר לו שהייתה טעות והגיל האמיתי שלו הוא 21, יכול להיות שהוא היה נשאר אדיש לעניין וממשיך בלימודים. אבל סביר לומר, וכך גם אני חושב, שהוא היה משהה את הלימודים ומטייל בעולם, או נותן צ'אנס לכישרון שלו במוזיקה, או מתנסה בדברים חדשים, כי פתאום יש לו מרווח, יש לו זמן.

כמה החלטות בחיים אנחנו מקבלים עפ"י הגיל? "אני חייב להתחיל ללמוד (באופן רשמי) כי אני כבר בגיל ככה וככה ועד שאני אסיים אני אהיה בגיל אחר..." , "אני כבר בת ככה וככה אני כבר צריכה להתחתן.." ועוד שלל דוגמאות.

הרעיון שאני מנסה להעביר  פה הוא שהגיל הוא כמו אזיקים על המוח. הוא מגביל אותנו ואת חופש הפעולה שלנו. הוא יוצר מסגרת זמן שחייבים להתנהל לפיה.

החברה מסתכלת בעין עקומה על מי שכביכול לא הספיק או עושה את הדברים בגיל מאוחר יותר. אנשים נכנסים עקב כך לחרדה, לפחד וללחץ ולא יכולים לרדוף אחרי החלומות שלהם, לא מנסים להגשים אותם כי אין להם זמן והם מעדיפים ללכת על בטוח. הרי לכל אחד יש משהו שהוא תמיד רצה לעשות, לפתוח עסק, לצייר, לכתוב, או סתם להתנסות במדיטציה או יוגה אבל רבים מוותרים על זה כי אין להם זמן.( כמובן שלא כולם מתנהגים בצורה זו, ואני מצדיע למי שלא כל כך אכפת לו ממדד ההספק ועושה דברים בדרך שלו ובזמן שלו ).

ומה יקרה אם נבטל את עניין הגיל - קחו כמה רגעים לחשוב מה היה קורה אם לא היה גיל. אני מאמין שאנשים יהיו חופשיים יותר, יצירתיים, רגועים ומאושרים יותר. אנשים היו ממשיכים עדיין ללמוד ולעבוד בדיוק כיום אבל זה היה בקצב רגוע הרבה יותר תוך הקדשת זמן ותשומת לב רבה יותר לכל אותם הדברים שציינתי מקודם. תחשבו מה היה קורה אם מיליונים של אנשים נוספים היו מתעסקים בכתיבה, ציור, מוזיקה, פטנטים, רעיונות, מדיטציה, יוגה, תקשור ועוד ועוד. לאיזה דברים היינו יכולים להגיע? (מלבד העובדה שהעיניים שלהם היו נפתחות קצת והם היו מתחילים להבין איך העולם הזה באמת עובד), כמה המצאות חדשות היו מתפתחות, כמה תרופות למחלות היינו מגלים וכמה דרכים חדשניות לשפר את העולם הזה היינו מיישמים.

כי הרי אנחנו פה בשביל זה לא?